החלטה בתיק בש"פ 9109/04

1.        בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מתאריך 23.6.04 בו הורשע המבקש בעבירת העסקה שלא כדין לפי סעיף 12 (א) (ב) ועבירת הלנה שלא כדין לפי סעיף 12 (א) (א) - לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952. נגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל של שלושה חודשים וחצי. הבקשה שבפני מוגשת לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענת המבקש, סיבת אי הגשת הבקשה לרשות ערעור במועדה הייתה השלמתו של המבקש עם עונש המאסר שהושת עליו. לטענתו, הוא סיים את ההתקשרות עם בא-כוחו בהליכים הפליליים בבית המשפט השלום והמחוזי בתל אביב. המבקש פנה לבא - כוחו החדש על מנת שיקבל את ייצוגו המשפטי רק ביום 27.9.04 ולאחר עיון בחומר המשפטי התגלתה, לדבריו, טעות עובדתית קשה בעניינו, טעות שלו הייתה נלקחת בחשבון היה בה כדי להמתיק את עונשו, לרבות עונש המאסר בפועל שהושת עליו. לדברי המבקש, "ברי כי לא יעלה על הדעת כי דלת בית המשפט העליון תהא סגורה בפניו של המבקש, כל מבקש, הזועק לצדק ובכך תיפגע יכולתו לממש זכותו האחרונה בהליך הפלילי, כאשר עונש המאסר בפועל מרחף מעל ראשו". המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, העונש שהוטל על המבקש הוא במסגרת טווח הענישה עליו הוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון שערכו ביניהם. הטענה המשפטית החדשה שבפיו אינה יכולה לעמוד לו.

2.        לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה ובבקשת רשות הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הוא רחב מזה המוקנה בבקשה להארכת המועד להגשת הליך אזרחי. בהליך הפלילי בשונה מההליך האזרחי אין בגדריו צורך ב"טעם מיוחד" לשם הארכת המועד (ראו: סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982).  זאת ועוד: בשל מעמדו המיוחד של הנאשם בהליך הפלילי והצורך בהגנה על זכויות היסוד שלו, יש להקל עמו אף יותר, במובן זה שערעור מטעמו על הרשעתו או העונש שנגזר עליו ימצא בנסיבות המתאימות את היכולת להתברר בפני ערכאת ערעור. על אף האמור, אין להתעלם גם מהיבטים אחרים שראוי להם שינחו את בית המשפט שעה שהוא דן בבקשה להארכת מועד. בין היתר בין היתר ראוי להתחשב בכלל בדבר סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכותם של הליכים; וכן יש ליתן את הדעת לסיבות ולגורמים שבעטיים הוגש הערעור באחור (וראו: ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (2) 353).

3.        בבקשה שבפני לא הועלה טעם מספק לכך שהמבקש פנה לבא - כוחו רק לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. טענתו כי השלים עם עונש המאסר שהוטל עליו ורק אחר כך בעצם התחרט ופנה לבא - כוח חדש, אינה עילה בגינה ניתן לאפשר בנסיבות העניין הארכת מועד למבקש. משקל ממשי יותר, לכאורה, יש בטענתו כי נפלה טעות עובדתית שהובילה את פסיקת הערכאות דלמטה לידי טעות. ודחו טענה זו וממלא את הצורך בהארכת המועד בגינה. נבחן על כן, טענה זו ככל שיש בה כדי להשליך על הבקשה להארכת המועד שבפני.

4.        לטענת המבקש, העונש שנגזר עליו אינו לוקח בחשבון את העובדה כי ההלכה שעל יסודה נגזר דינו - על פי הלכת ח'טיב (רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו (1) 769) (להלן: הלכת ח'טיב) - ניתנה כחצי שנה לאחר שביצע את העבירות עליהן הורשע בבית משפט השלום. מכאן טענתו לפיה הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים בטעות יסודו שכן עמדת המשיבה גובשה תוך בחינת פרמטרים עונשיים המסתמכים על הלכת ח'טיב. טעות זו הובילה לטענתו את שתי הערכאות שדנו בעניינו לגזור עונש רטרואקטיבי המחמיר עמו. כלום יש בטענתו זו כדי להביא להארכת המועד? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. בהתייחסו לטענה זהה לעניין תחולת הלכת ח'טיב על מעשים שנעשו קודם לקבלתה, קבע בית-משפט זה כי אין בה ממש (ראו: רע"פ יאסר יונס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עוד נקבע, כי "לעבריין אין זכות קנויה שלא ימוצה עמו הדין שעה שהנסיבות יחייבו זאת, למעט זכות אחת השמורה לו - שהעונש שיושת עליו יהיה בגדר העונש המרבי שקצב המחוקק" (וראו: ע"פ 4429/04 סמיון דושקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מכאן, שאיני מוצא כי לצרכי הבקשה שבפני, ניתן אכן לקבוע כי נפלה טעות של ממש בפסיקה הקשורה במבקש וממילא איני מוצא עילה להארכת המועד. יתר על כן, בנסיבות העניין, ניתן להעריך כי הסיכוי שבית המשפט ייענה לבקשותיו של המבקש אינו גבוה. רשות ערעור נועדה לתת מענה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות והשלכות כלליות, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי דין (ראו: רע"פ 6071/04 חאזם חוויס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), רע"פ 3511/04 יוסף רפידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עניינו של המבקש נדון בשתי ערכאות שיפוטיות וספק אם יש מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית, בייחוד שעה שמדובר בהסדר טיעון לו הסכים.

5.        סיכומו של דבר, ומן הטעמים האמורים לעיל, דין בקשה זו להידחות וכך אני מורה.

ניתנה היום, ט' בחשוון תשס"ה (24.10.2004).

                                                יגאל מרזל

                                                ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: